שירותי איכות הסביבה

אטימות

שיטת העוקב Tracer


תאור בדיקת אטימות מכלים וצנרת בשיטת Tracer Tight®

עקרון פעולת הבדיקה באמצעות המכשיר שבנדון מבוסס על הזרקה של חומר עוקב נדיף בכמות ידועה לתוך מכל הדלק או הצינור הנבדק, השארתו תקופה מדודה המאפשרת לעוקב לצאת מהמכל או הצינור בכל מקום בו קיימת אפשרות כזאת גם לדלקים (דליפה) ולהתערבב בגזי האדמה, ולאחר מכן שאיבה של גזי אדמה סביב לפריטים הנבדקים לתוך מדוכות מיוחדות .(Canisters) מדוכות אלו נשלחות למעבדה לבדיקה וקביעה האם נוכח 'העוקב' בדוגמאות גז הקרקע.
המצאות עוקב בריכוזים מעל ריכוז הרקע מעיד על דליפה.
 
הבדיקה נערכת בשני שלבים:
שלב א – התקנה והזרקה
  1. תכנון פריסת גששים ליד הפריטים המיועדים לבדיקה.
  2. החדרת גששים (צינורות ניטור) לקרקע בסמיכות למכל או לצינור הנבדק. המרחק בין הצינורות הללו לבין המכל או הצנרת יהיו לא יותר מכ- 3.5 מ'.
  3. הזרקת העוקב (Tracer) למכל או לצינור. כמות העוקב נקבעת בהתאם לנפח המכל, מחזורי המילוי והריקון של המכל.
  4. פרק זמן ההמתנה בין הזרקת העוקב למכל או לצינור עד לתחילת תהליך הניטור הוא מינימום שבוע עד ארבעה שבועות.
 
שלב שני – דגימה ואנליזה
  1. הדוגמאות נאספות בשטח מתוך הגששים שהותקנו בשלב הראשון באמצעות מדוכות מיוחדות בהן שורר תת לחץ טרם לקיחת הדגימה.
  2. המדוכות עם גזי האדמה שנאספו באתר הנבדק מובאות למעבדה לצורך אנליזה אשר תקבע באם קיים ריכוז עוקב המצביע על דליפה מהמכל או הצינור הנבדק.
  3. דוח האנליזה משמש בסיס לתעודת הבדיקה המונפקת למזמין הבדיקה.
         
לפי הוראות המשרד לאיכות הסביבה, הממונה על מניעת זיהום מי תהום מדלקים, צנרת תחשב כלא  אטומה אם ערך ריכוז העוקב שנמצא בסמיכות לצינור מסוים עולה על ערך ריכוזי הרקע של העוקב שנמצא בתחנת הדלק.
 
לא ניתן לבצע את הבדיקה בשיטה זו עבור:
1.      מיכלים אשר קוטרם עולה על 6.0 מ'
2.      מיכלי צילנדר תת קרקעיים אנכיים.
3.      צנרת ארוכה מ- 300 מ' 

חדשות

Skip Navigation Linksעמוד הבית > תחומי פעילות > אטימות אביזרי דלק > שיטת העוקב Tracer

אטימות

אטימות

אטימות אביזרי דלק

שיטת העוקב Tracer


תאור בדיקת אטימות מכלים וצנרת בשיטת Tracer Tight®

עקרון פעולת הבדיקה באמצעות המכשיר שבנדון מבוסס על הזרקה של חומר עוקב נדיף בכמות ידועה לתוך מכל הדלק או הצינור הנבדק, השארתו תקופה מדודה המאפשרת לעוקב לצאת מהמכל או הצינור בכל מקום בו קיימת אפשרות כזאת גם לדלקים (דליפה) ולהתערבב בגזי האדמה, ולאחר מכן שאיבה של גזי אדמה סביב לפריטים הנבדקים לתוך מדוכות מיוחדות .(Canisters) מדוכות אלו נשלחות למעבדה לבדיקה וקביעה האם נוכח 'העוקב' בדוגמאות גז הקרקע.
המצאות עוקב בריכוזים מעל ריכוז הרקע מעיד על דליפה.
 
הבדיקה נערכת בשני שלבים:
שלב א – התקנה והזרקה
  1. תכנון פריסת גששים ליד הפריטים המיועדים לבדיקה.
  2. החדרת גששים (צינורות ניטור) לקרקע בסמיכות למכל או לצינור הנבדק. המרחק בין הצינורות הללו לבין המכל או הצנרת יהיו לא יותר מכ- 3.5 מ'.
  3. הזרקת העוקב (Tracer) למכל או לצינור. כמות העוקב נקבעת בהתאם לנפח המכל, מחזורי המילוי והריקון של המכל.
  4. פרק זמן ההמתנה בין הזרקת העוקב למכל או לצינור עד לתחילת תהליך הניטור הוא מינימום שבוע עד ארבעה שבועות.
 
שלב שני – דגימה ואנליזה
  1. הדוגמאות נאספות בשטח מתוך הגששים שהותקנו בשלב הראשון באמצעות מדוכות מיוחדות בהן שורר תת לחץ טרם לקיחת הדגימה.
  2. המדוכות עם גזי האדמה שנאספו באתר הנבדק מובאות למעבדה לצורך אנליזה אשר תקבע באם קיים ריכוז עוקב המצביע על דליפה מהמכל או הצינור הנבדק.
  3. דוח האנליזה משמש בסיס לתעודת הבדיקה המונפקת למזמין הבדיקה.
         
לפי הוראות המשרד לאיכות הסביבה, הממונה על מניעת זיהום מי תהום מדלקים, צנרת תחשב כלא  אטומה אם ערך ריכוז העוקב שנמצא בסמיכות לצינור מסוים עולה על ערך ריכוזי הרקע של העוקב שנמצא בתחנת הדלק.
 
לא ניתן לבצע את הבדיקה בשיטה זו עבור:
1.      מיכלים אשר קוטרם עולה על 6.0 מ'
2.      מיכלי צילנדר תת קרקעיים אנכיים.
3.      צנרת ארוכה מ- 300 מ'